כילדה שגדלה במשפחה עם אח אחד קטן ומעט ילדים בסביבה הקרובה, ילד בשבילי היה תוצר של נס, משהו שצריך לשמור עליו כמו על זכוכית שבירה, משהו מושך ומסקרן מאד לא ממש מוכר.
בקיבוץ בחרתי לעבוד בבית הילדים . היכרתי עולם של ילדים שהיה חדש ושונה, ילדים שמכוונים לעצמאות , בני שנתיים, שאוכלים לבד, אוספים צעצועים בעצמם, בני אדם בזעיר אנפין.
הם היו לי להשראה. אהבתי מאד אותם. הערכתי את הגישה החינוכית . כשעמדתי לפני הבחירה מה ללמוד, היה ברור לי שאבחר במקצוע העוסק בילדים והחלטתי על הוראה. החלטתי שאני רוצה להקנות לילדים ידע ויכולת להיות עצמאים, בעלי תחושת ערך וביטחון שהם שווים ילדים שיודעים להשתלב ויודעים לבטא את רצונותיהם וגם להשיג.
בחרתי לעבוד עם ילדי גן צעירים, מתוך ידיעה ששם מתחילים הדברים. שם ילדים יכולים לחשוף את היכולת שלהם, את הסקרנות שלהם, ושם באמת יכולים להקנות ערכים ולהטמיע אותם. ידעתי שיש לי תפקיד: לחנך אותם.
במקביל נולדו לי בנותי , וכאמא צעירה שרק סיימה את לימודיה, הייתי לעיתים מוצאת עצמי "פועלת מתוך הספר" ובודקת את עצמי האם אני עושה נכון או לא. גישת הילד במרכז. לא להגיד לא... זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. הדינאמיות של החיים דרשה ממני להקשיב לאינטואיציות שלי, לשכל הישר שלי ולערכים שלי, ולא רק לספרים.
הלחצים היומיומיים יצרו מציאות חדשה. כמו למשל ארוחת בקר לפני היציאה מהבית כשאני בלחץ, ודווקא אז הקטנה בשביתה איטלקית, והגדולה לא מרוצה מהבגדים שבחרה אתמול ותוהו ובוהו ומה לפני ומה אחרי . על מה להתעקש ועל מה לוותר. הייתה נחוצה התמודדות אחרת.
חלפו השנים, ובין חינוך ולימוד ילדיי הפרטיים חינכתי ולימדתי מאות ילדים של אחרים. עם השנים ראיתי שילדים הולכים ומשתנים: הם נהיים יותר אלימים, יותר תוקפניים, מתקשים לחכות בסבלנות, והופכים לבעלי דימוי עצמי נמוך יותר ויותר. שאלתי את עצמי למה זה כך? מה השתנה? מה קרה לילדים?
בשלב מסוים הבנתי שאלה לא הילדים שהשתנו - הילדים נולדים אותו הדבר– זו גישת המבוגרים אליהם שהשתנתה. כשהבנתי זאת החלטתי שאם אני רוצה להמשיך לחנך ולהיות משפיעה אני חיבת לעבוד בשיתוף עם ההורים לכוון ולהדריך. גיליתי הורים עם כוונות נפלאות כשלעיתים התוצאות הם לא כאלו, אין שיתוף פעולה והילדים לוקחים לעצמם זכויות, אך לא חובות. "את לא תחליטי עלי".
ראיתי איך בהצגת פרשנות אחרת לאותה התנהגות, הורים יכולים ליצור מציאות טובה יותר.
החלטתי לשנות ולהדריך הורים להשיג אוירה של שיתוף, של כבוד לילדים ולא פחות להורים.
אני מאמינה שהורה שמכבד את עצמו מחנך את ילדיו לכבד את עצמם.
למדתי במסגרות שונות ומצאתי שהגישה המלווה והמתערבת של מיכל דליות מאפשרת לי לממש את כוונותי .
ללמד ולהדריך הורים להיות מנהיגים טובים יותר במשפחתם. להבין איפה נוצרים הפלונטרים ואיך להתיר וליצור משפחה טובה יותר.
אני מזמינה הורים שמתחברים לרעיון ליצור קשר ולשאול שאלות
שלכם,
מרים זיסמן