כל אחד שהפך להיות הורה דימיין פעמים רבות את המשפחה החלומית שלו באופן שונה מהמציאות. חלומות לחוד ומציאות לחוד ובכל זאת אפשר לחיות במציאות של שיתוף פעולה ורוגע והנאה במשפחה.

לפעמים נקודת מבט חדשה עושה את העבודה. בחרתי להתייחס הפעם למילה לא

איך להגיד לא ולקבל שיתוף פעולה...

כל אחד שידמיין שאומרים לו: לא!!!
תחושה לא נעימה בדרך כלל.

ילדים חווים "לא" לפעמים כבוקס בפנים. תגובתם בהתאם. התנהגות דווקאית, התפרצות זעם...

המילה לא מעוררת אצלנו כל מיני תחושות, רובן לא נעימות: אנחנו מרגישים מוגבלים, דחויים, מתביישים, נעלבים, מקנאים, או רוצים להגיד לצד השני "אתה לא בעצמך!". אני יכולה לדמיין את פניהם של נכדי מתכרכמים ואת פיהם מתקמר בעלבון כשאני אומרת להם לא, וגם את פניי שלי כשמישהו אחר אומר לי לא.

האיסורים הראשוניים מתחילים בדרך כלל מהתחום האישי והבינאישי: איסורים הנוגעים לרווחת התינוק, לרווחת האם ולרווחת הקשר אם-תינוק.

בתחילה יש מין גן עדן, קירבה לתינוק ללא נפרדות הילדים הם אני ואני זה הם. ואז מגיע הלאו הראשון: לא! אל! אסור! שמסמן את תחילת הגירוש מגן העדן, הצעד הראשון והחשוב כל כך לקראת ה'עצמי', ה'אני'

אבל ה"לא" הוא לא רק מקום של צער. ה"לא" הוא גם מקום של מרחב. מרחב ללמידה, לספק, לשאלה, לגדילה, ליצירה להתמודדות עם הבורות, שצפויים לנו ועם האתגרים, שעומדים בפתח.

אז איך לא לומר "לא" ולקבל שיתוף פעולה?
1. להיות מודע ולא להגיב "בשלוף"- להציע שתי אלטרנטיבות שהילד יוכל לבחור.

לדוגמא: הילד לא רוצה להיפרד מגן השעשועים. מאפשרים לו לבחור: האם אתה רוצה לתת לי יד? או ללכת לבד לידי? האם אתה רוצה להניח את המוצץ על השולחן או על הכיסא? האם אתה תיכנס למקלחת ראשון או אני? הילד מחליט כששתי האפשרויות של הבחירה שלו מגשימות את המטרה שלך.

במקרה והילד לא משתף פעולה ולא בוחר שום אלטרנטיבה אומרים ברוגע, אם אתה לא בוחר אני מחליט\ה ואני לוקח\ת אותך (כשעוד אפשרי לעשות זאת)

2. להיות יצירתי - לבחור תגובה יצירתית למשל: הילד "משקה" במים את הרצפה במטבח. המילה אסור לא הניבה פירות רצויים.

משקפים לו (בנינוחות) בשפה חיובית וללא הזכרת המילה לא. "אתה רוצה לשפוך מים על הרצפה? " "כן" (עונה הילד בשלב הכנות)," בבקשה, תוכל לעשות זאת באמבטיה כשתתרחץ" ולוקחים את הכוס, שתחכה לו באמבטיה.

דוגמא נוספת הילד קופץ על הספה. שיקוף בחיוך "אתה מאד אוהב לקפוץ על הספה אביא לך כרית ותקפוץ על הרצפה".
חישבו על זה ואשמח לשמוע דוגמאות מהחיים למצבי לא ודרך ההתמודדות איתם.

שלכם
מרים זיסמן-

גננת בעבר ב"אזור" למעלה מ-30 שנה